ההפתעה שלי בסדנת תיאטרון לנשים של השתחוויה

אני אוהבת התנסויות חדשות אבל בדרך כלל נמנעת. הפחד מאי הוודאות…החשש שלא אתחבר ובטח סתם יהיה בזבוז זמן, אני פאסמית או סתם עצלנית…, אני דחיינית…., ובכלל הרי קר בחוץ ולמי יש כח לצאת.

אבל הפעם החלטתי להתנסות. הלכתי,באתי והופתעתי. קבוצה של נשים רב גילאית שעשתה באותו ערב בחירה זהה לשלי. חלקן מתמידות כבר שנים בקבוצות של השתחוויה וחלקן כמוני באו לערב שהוא סדנא חד פעמית, מה יש כבר להפסיד… רובינו לא הכרנו קודם, ואיכשהו נוצרה שם אחווה – אחוות נשים.

להשתחוויה סדנאות תיאטרון מיוחדת לנשים שרוצות באמצעות התאטרון והבמה למצוא את קולן הייחודי ולעמוד מול קהל. משתתפות הסדנה לומדות להשתחרר מביקורת עצמית, להגביר את הנוכחות ולהשתמש נכון בשפת הגוף, ליצור וליהנות. כל סדנה מועברת על ידי במאית אחרת ועוסקת בנושא אחר. הפעם הסדנה עסקה ב 'מה הסיפור שלך?'

סדנת 'מה הסיפור שלך?' עם אריאלה היתה חוויה מיוחדת. לראשונה התוודעתי לתיאטרון פלייבק

מהו תאטרון פלייבק ? תאטרון פלייבק מבוסס על  טכניקת אימפרוביזציה שפותחה בניו יורק ע"י ג'ונתן פוקס וג'ו סלאס. תאטרון המשתף את הקהל בהופעה ע"י אימפרוביזציה,אילתור. כמו בתוכנית האילתורים "של מי השורה הזאת"  בה השחקנים מאלתרים מצבים ,משנים סגנונות משחק ויוצרים מחזה. המחזה כולו מאולתר, לפעמיים מספיקה אפילו מילה אחת שזורק המנחה או הקהל וממנה השחקנים מאלתרים ויוצרים מופע מאולתר מדימיונם הפרוע והסצנה ניבנת.

בתאטרון פלייבק לא נדרש כישרון משחק. גם בסדנת 'מה הסיפור שלך?' של השתחוויה, לא נדרשנו לכשרון משחק גדול. נדרשנו לתת לעצמינו להשתחרר, להתמסר להנאה שבמשחק ,לתת לדימיון חופש ולהרשות לעצמינו לטעות.

חבורה של נשים היו הערב שותפות לכל המתרחש בחדר. רחבה קטנה בחדר, קיבלה את השם "במה". שלושת שעות הסדנא הובילו אותנו באמצעות הפעלות מונחות לאפשר לעצמינו להיות אנחנו בתוך הקבוצה. השארנו לרגע את כל העניינים האישיים מאחור והגענו כל אחת עם עצמה למודעות עצמית ולחשיבה.

סדרה של תרגילים קבוצתיים ואישיים העניקו למוח את האפשרות להשתחרר ולחוות חוויות חדשות. יש משהו בלתרגל תרגילי קשב שמסייע לנו לנטרל מתחים וליצור שינויים. אחרי שהסרנו "רעשים" היינו פנויות להיות לרגע גם בשביל החברות האחרות בקבוצה.

כל הערב נבנה לטובת הרגע בו משתתפת בקהל הוזמנה לספר סיפור מחייה. משהו כנראה קרה בדרך עד לרגע זה כי נוצרה תחושה של פתיחות ושיתופיות. הפתיחות והשיתופיות איפשרו למספרת לספר בפתיחות את סיפורה ולהחשף – לא נשארה עין יבשה. בעקבות הסיפור נבחרו בנות אחרות לאלתר את הסיפור על הבמה באופן יצירתי ולא שיפוטי. כל אחת יכלה לעבד את הסיפור על פי דרכה והבנתה מתוך רגישות לסיפור וללא ביקורתיות.

הסיפור קיבל  צורה וחיים חדשים על הבמה, מה שאפשר למספרת ולשאר בנות בקבוצה לחוות משמעויות ורבדים חדשים לסיפור.

הסיפור במקרה הזה היה סיפור של כאב גדול. החשיפה והשיקוף אפשרו למספרת וליתר הבנות לראות ולהבין כי לסיפור גם משמעויות אחרות. משמעויות משמחות, משמעויות מעצימות.

התחושה היתה של סוד גלוי/נסתר בכח הנשי, בכח שיש במעגלי נשים. הכוח הזה של אחווה נשית, הכח שלנו לנצל את הכח הזה להעצמה אישית.

אני מוכרחה להודות שהחוויה היתה עמוקה ועצמתית. הערב לא וויתרתי לעצמי – הערב הייתי בשביל עצמי ובשביל חברה חדשה ,שעד הערב לא הכרתי.

כתבה והשתתפה: ענת נאה

Comments are closed.